<h1>רבינו ירוחם מישרים נכ"ז ח"ג</h1>
<h2>דף ב.</h2>
שותפין שחלקו חצר כופין זה לזה לעשות מחיצה משום היזק ראיה ואם אין בה דין חלוקה ונתרצו לחלוק בקנין כגון זה יטול רוח פלוני או שהחזי' א' מהם אחר שנתרצו לחלוק בונים כותל ד' אמות באמצע משו' היזק ראיה וזה נותן חצי קרקע הכותל וזה נותן החצי האחר ואפילו נהגו שלא לעשות מחיצה כופין זה את זה. והולכין אחר מנהג המדינה במה נוהגין לבנות מחיצות חצרות או בגויל שהם אבנים שלא החליקן או בגזית כלומר אבנים שהחליקן או בכפסי' שהם חצי לבינה או בלבנים הכל כמנהג המדינה, בגויל כל א' נותן מיסודו של קרקע שלשה טפחים בגזית טפחיים בלבנים טפח ומחצה. ולפיכך אם נפל חולקין הכל בודאי מתחלה נבנית משל שניהם. ואין הולכין אחר מנהג ברוחב הכותל אלא כשיעור שנתנו חז"ל לגויל ולגזית, אבל אם נהגו לעשות יותר רוחב אינו יכול לכוף חבירו, וכמו כן אם נהגו לעשות יותר פחותות אינו שום דבר דקי' להו לרבנן שצריך המחיצה העשויה מגויל רחבה כך והעשויה מגזית כך וכן כולם ואין הולכין אחר מנהג כתלי בתים לחצר. וכל השיעורין שנתנו חז"ל ברוחב הכותל הם עם סידן וזה עיק' בתרא. שותפין שחלקו בחצר ולא עשו מחיצה ביניהן ואחר כמה תבע א' לעשות מחיצה משום היזק ראיה ואמר האחר אתה מחלת לי על היזק ראיה או מכרת לי או נתת לי אפילו עמד שלשה שנים אין טענתו טענה, כי היכא אמרינן דיכול לטעון חזקה היכא דמזיק ואינו ניזוק כגון חלון פתוח בחצר אבל בכאן כל אח' ניזוק בהיזק ראיה ויאמר בעבור זה לא עשיתי מחאה שהיית ניזוק כמוני, ועוד כי זהו דין הזק תדיר כגון עשן ובית הכסא. ואם יש לו עדים שמחל הזק ראיה שלא לעשות מחיצה אפילו בלא קנין אינו יכול לחזור בו שהרי נתחייב לו בממון לפרוע חלקו במחיצה והרי זה כמי שנתחייב לחבירו מנה ומחלו לו שיועי' בלא קנין וכן כתבו התוספות והרמב"ם ז"ל בתרא. שותפין שיש להן מחיצה לעשות מביניהן עושין כפי מנהג בגויל או בגזית וכו' כמו שכתבתי ואפילו בהוצא כלומר לולבי דקלים או דפנא עצים קטנים וכתב רבינו תם ודוקא הוצא ודפנא אבל פחות מכאן לא כגון מחצלאות שהוא גרוע טפי. וכתבו התוספות מה שאמרנו שעושה מחיצה כמנהג המדינה דוקא כשבונין על יסוד שניהם אבל אם רצה אחד מהם לכנוס בתוך קרקע שלו ולעשות מחיצה די לו בהוצא ודפנ' כיון שמסלק היזק ראיה מחבירו אבל אם כנס בתוך שלו ועש' מחיצה משלו עושה ממה שירצה. וכתב ה"ר יונה ובעיר חדשה אם אין בה מנהג עושין כשיעור הפחות השנוי במשנה אבל לא בהוצא ודופנא כי אין עושין הוצא ודופנא אלא במקום שנהגו לעשות בתרא.
<h2>דף ד.</h2>
מחיצת חצר של שותפין שנפלה המקום והאבנים של שניהם ואפילו אין בו דין חלוקה ואפי' עומדות האבני' ברשות א' ואינו יכול לומר אותו שהאבנים ברשותו לא נתרצית לחלוק אלא על מנת שלא היית עושה מחיצה שלא היה בו דין חלוקה ומשלי בניתי ובחלקי והאבנים והמקום שלי כי מסתמא של שניהם הוא ולא מהניא חזקה בדבר הנודע בתרא. במחיצת חצר שותפין אפילו שיש בה חזית כלומר שהוא כפיפת ראש הכותל אינו סימן שהכותל של אחד מהם כמו בקעה כי לא אמרו חזית ראי' שהכותל כולו שלו אלא בבקעה שאין יכול לכופו לעשות גדר אבל בחצר שיכול לכופו לעשות מחיצה אפילו עשה חזית אפילו הכי הכותל לאמצע מאחר שהוא חצר שיוכל לכופו לעשות מחיצה מסתמ' של שניהם בתרא. בקעת השותפין שהוא שדה בלא אילן ואין שום מנהג בעי' אין כופין אותו לגדור וכל שכן אם יש מנהג שלא לגדור ואם אחד מהם רוצה לעשו' גדר כונס לתוך שלו ועושה גדר ועושה חזית שהוא סימן בראש הכותל מבחוץ לצד חבירו כגו' לשוע בטיט אמה והוא סימן שהגד' שלו ואם המחיצה של הוצא שהוא לולבי דקלים או מעצים דקי' עושה סי' מבחוץ שמניח כל ראשי הלולבין מבחוץ ואם עשו הגדר מדעת שניהם עושין חזית מכאן ומכאן ואם יש לו חזית מכחוץ הכותל שלו אם נפל ואם יש לו חזית מכאן ומכאן ונפל הכותל לאמצע אבל אם יש מנהג לעשות גדר עושין כי הכל לפי המנהג בתרא. גנת השותפין דינה במחיצה כמו חצר ועוד אם אין שם שום מנהג בעיר כופ' אותו לגדור ואם יש מנהג בעיר שלא לגדור אין מחייבין אותו מה שאין כן בחצר כי בגינה מסתמא חייב לגדור כלומר כשאין שום מנהג בעיר שלא לגדור כופהו לעשות מחיצה כמו שכתבתי בחצר ודינה כחצר שצריך ארבע אמות בתרא.
<h2>דף ד:</h2>
מקיף חבירו בשדו' משלשה רוחותיו וגדר מקיף שלשה רוחות מבחוץ אין מחייבין לניקף לפרוע שום דבר הוצאת המחיצות כי עדין רוח רביעית פרוצה לרשות הרבים ויכולין ליכנס שם אדם ובהמה. (ואין) [ואם] גדר ניקף או מקיף רוח [רביעית] והוא גדר של עשרה טפחי' מגלגלין עליו הכל ופורע ניקף מחצה מכל הוצאת הגדרים זה הדין בבתרא. ואף על גב דקיימא לן דבקעה הוא מקום שלא לגדור זהו משום היזק ראיה בינו לב[י]ן חבירו שאין בבקעה היזק ראי' אב' כאן שמנע ממנו רגל אדם ובהמה חייב לשלם חלקו. וכתבו התוספות ומכל מקו' אם א"ל ניקף למקיף אל תוציא הוצאה גדולה בגדרי' כי די לו בשומר שישמור הבקעה שאתן לו דבר מועט אינו נותן לו אלא אגר נטר אבל אם שתק כשראה חבירו גודר מסתמא ניח' ליה שאם יקיפנו מארבעה רוחותיו שיפרע חלקו וכן נראה מסוגיית הגמרא. כל זה לפי פירוש רש"י ולפי פרישת התוספות, זולתי שרש"י גריס דגדר ניקף רביעי' אבל אם גדרה מקיף לא והתוספות גורסין בין ניקף בין מקיף לרבי יוסי דהלכה כמותו וכן כת' רב אלפס בתרא.
<h2>דף ה.</h2>
כותל שהוא בין שני שותפין כגון בחצר ונפל כופין זה את זה לבנות עד ארבע אמות משום היזק ראיה ועד ארבעה אמות בחזקת שנתן כל אחד חלקו עד שיביא ראיה שלא נתן והיאך יביא ראיה שלא נתן כגון שבאו עדי' ואמרו עמנו היה מיום שהחל חבירו לבנות הכותל ולא פרעו או כגון שעמד בדין הבונה עמו וחייבוהו בית דין לבנות ארבע אמות וסרב על צווי בית דין ובחזקה שלא נתן בדין גזלן אבל סרב בעדים ולא עמד בדין יכול לומר שוב נמלכתי ופרעתי. ועוד פשוט ולמעלה מארבעה אמות בחזקה שלא נתן עד שיביא ראיה שנתן כי למעלה מד' אמות אין כופין זה את זה ואם רצה לבנות אחד מהן למעלה מארב' אמות יכול למחות חבירו שהרי חצי אויר הכותל שלו וכן כופהו לסתור מה שבנה למעלה מארבע אמו' ואם שתק אינו פורע חלקו ואם סמך עליו כותל אחר פורע חלקו ממה דסמך ולא יותר פירו' שבנה כותל אחר בחלקו כנגד כותל החצר כדי לעשות על אותו כותל ועל כותל חצר תקרה כבר גילה דעתו דניחא ליה במאי דעבד חבריה למעלה מד' אמות. ואם לא סמך כל גובה הכותל כלומר שלא עשה כותל שבנה כנגדו כל כך גבוה כמו כותל החצר אינו פורע חלקו בכותל החצר אלא עד כנג' גובה כותל שבנה כנגדו ואם עשה מקום קורות בכותלות סמוך לכותל חצר פורע כל חלקו ואם עשה הבונה למעלה מארבע אמו' מקום קורות כנגד חבירו אינו חזקה לחבירו שפרע חלקו ואם סמך חבירו קורות סוכה עליו אינו בחזקת שנתן עד שלשים יום ובסוכ' מצוה עד שבעת ימים ועד אותו הזמן בחזקה שלא נתן חלקו עד שיביא ראיה שנתן ואם חברם בטיט בחזקה שנתן וסתם מחיצה של חצר של היזק ראיה ארבע אמות ושל גנה של בקעה עשרה טפחים כי כך היא ראויה מחיצה ולא פחות מזה ולפירו' התוספו' אם החזיק בקורות קטנות אינו נאמן לומר שהוא שותף בכותל וישים בו קורות גדולות אבל אם החזיק בקורות גדולו' נאמן לומ' שהוא שותף בכותל. ואם נפלה המקום והאבנים של שניהם בתרא.
<h2>דף ו:</h2>
הבית והעליה של שניהם אם לקחוה מתחלה בנוייה או יירשוה כך אינו יכול בעל העליה להכביד יותר מתחלה שאם היתה בנויה שקמים לא יבנה ארזים ואם הם בנו אותה מתחלה כגון שלקחו חורבה יכול בעל העליה להכביד יותר ממה שהכביד מתחלה כגון שמתחלה בנה שקמים ועכשו רוצה לבנות ארזים כי מתחלה אם היה רוצה היה בונה ארזים ולא הפסיד עד שבנה שקמים כך כתב ה"ר יונה בתרא. הבית והעליה של שנים ונשתקעו הכותלים בקרקע עד שהתחתון אינו יכול ליכנס לביתו כי אם להשפיל עצמו בעבור התקרה אינו יכול לכוף העליון שיסייעהו לבנות מתחלה ואפילו ירצה בעל הבית לבנו' הכל ורוצה לתת לו בית שידוע בעוד שיבנה ואפילו אינו דר בעליה כי אם בציבי ותבנא אינו יכול לכופו ואם השפיל כל כך שהתקרה למטה מעשר טפחים יכול לכופו לבנות ביחד ואם התנו מתחלה על זה שאם ישפיל שיבנו ביחד אם השפיל קרק' כל כך שאינו יכול לשים בבית מעומד חבילות של קנים בכל מקום הבית יכול לכופו לבנו' ביחד ואם לא השפי' כל כך אינו יכול לכופו אפילו התנו ביחד.
<h2>דף יא.</h2>
ארבעה אמות שאמרו בחצר בדין חלוקה שאמרנו למעלה שאין בה דין חלוקה אם לא יהיה בה ארבע אמות על ארבע אמו' חוץ מאותן ארבע אמות לכל אח' שיש לו מן הדין סמוך לפתחו בתרא ארבע אמות שיש לכל אחד כנגד פתחו בחצר אפילו סתם הפתח ואם כשסתם פרץ המזוזות והמפתן אין לו ד' אמות כי אינן אלו הארבע אמות כשאר ממונו שקנויות לו לעולם שאינן לפרק משאו לפני הבית ומאחר שגילה דעתו שאינו צריך להם כבר סילק עצמו מהם. ופירש הרב רבי יונה דמיירי דפרץ אביו פצימיו דאם פרצה הוא אחר שחלקו לא הפסיד הארבע אמות והתוספות כתבו דאפילו פרצה הוא הפסי' וסילק בתרא. שנים שלקחו בשותפות והאחד לקח שני חלקים ממנו ובאו לחלוק לוקח אותו של שני חלקים אחד מצרא כלומר מצר אחד. ואם היו ג' כשלקחו כל אחד שליש ולקח אחד מהן חלק חבירו ויש לו עתה שני חלקים אינו לוקח השני חלקים של אחד מצרא כיון שבא מכח אחר בתרא.
<h2>דף מא.</h2>
מחיצת שותפין שנפרצה ולא נודע מקומה ובא האחד ובנה המחיצה וסייע לו חבירו והרחיב בקרקעו והכניס המחיצה ואחר כך נודע הדבר שנכנס בתו' של חבירו חוזר לעשות המחיצה כמו שהיה אפילו סייעו חבירו ולא נאמר שמחל לו מאחר שסייעו שמחילה בטעות הוא בתרא. מחיצת שותפין שנפרצה ובא האחד לבנות והכניס' בתו' של חבירו שותפו' והביא ב' עדים א' העי' שנכנ' בשלו ב' שורות והשני העיד ג' שורו' חוזר ב' שורות מגו תלת כמו ב' כתי עדים א' אומרת ר' ואחת אומר' ק' שיש בכלל ר' ק'.
<h2>דף מב:</h2>
שותף אין לו חזקה אפילו אכלה שלש שנים בדבר שאין בו דין חלוקה וכגון עבד או שפחה שנשתמש בהן שלש שנים בלי חבירו והוא שיהיו לו עדים שקנאוה בשותפות אבל בדבר שיש בו דין חלוקה יש לו חזקה מאחר שנשתמש בה בכולה בלי חבירו ג' שנים מאחר שהוא דבר שהשותפין מקפידין זה על זה כך פרשב"ם. וכתב ר"ח והיכא דירד לחצי השדה ויש בה דין חלוקה יש לו חזק' ויכול לטעון חלקנו והגיע זה לחלקי ואי לית בה דין חלוקה לית בה חזק' בתר'. שותף כיורד ברשו' דאמי ונוטל שכר כאריס ובשבח המגיע לכתפי' ובשדה שאינה עשויה ליטע כשדה העשויה ליטע (ודין האריס בזה כתבתי בשכירו' קרקע) ונוטל בשבח פר"ת דקאי אמשביח שנוטל כאריס במה שהשביח בחלק חבירו בשבח המגיע לכתפים דאם אינו מגיע עדין לכתפים שמין לו וידו על העליונה וכן בשדה שאינה עשויה ליטע ואפילו אין שם אלא הוצאה יתרה על השבח נותן לו חצי הוצאה וכן נראה עקר בתרא.
<h2>דף נז.</h2>
שותף שהעמיד בהמתו שלש שנים בחצר או תנור וכירים או רחים המטלטלין או גידל תרנגולין או נתן זבלו בחצר הוי חזקה כי בחצר קפדי אהדדי והיה לו למחות אבל בחורבה שאחורי הבתים לא הוי חזקה דלא קפדי שם אבל עשה מחיצה לבהמתו גבוה עשרה טפחים או לתנור וכירים או לרחים או הכניס תרנגולין לבית או עשה מקום לזבלו נמוך שלשה או גבוה שלשה אפילו בחורבה הוי חזקה בשלשה שנים דעל המחיצ' קפדי. יש מי שכתב כי בשום מקום לא הוי חזקה בשותפין זולתי אם עשה מחיצה וכן כתב רב אלפס וכן נראה עקר וכת' ן' מאגאש לא אהני לו חזקה בגוף הקרקע אלא שאין יכול למחות בידו כל זמן שהקרקע בשותפות בתרא. בכל תשמיש בחצר יכולין לעכב זה את זה אם האחד לבדו רוצה להשתמש חוץ ממחיצת הכביס' דאין דרך בנות ישר' להתבזות שם ע"ג הנהר פי' שלא ישתמש שום אחד מהם בחצ' זולתי אם היה תשמישתן שוה זולתי הכביס' שיכול האח' לכבס שם בגדיו בתרא.
<h2>דף נט:</h2>
שותף אינו יכול לפתוח חלון בביתו בחצר השותפין בתרא. שותף שקנה בית בחצר אחרת אינו יכול לפותח' אפי' לבית שבחצר השותפין וכ"ש לחצר שמרב' להם הדר' ואינו יכול לבנות עליה ע"ג ביתו ולפותח' אפילו לביתו אבל יכול לחלק ביתו לשני' בין בחדרי' בין לחלק הגובה ולעשות העלי' כמו יציע ופותחה בתוך ביתו כך כת' רש"י והתוספות. מזה הדי' דקדק הרמב"ם ז"ל [שכנים פ"ה ה"ט] שאין שותף שבחצר יכול להביא לביתו אנשי בית אחר בתרא. שותף שפתח חלונות לחצר השותפין אין לו חזקה עד שלשה שנים בתרא. בחצר השותפין לא יפתח שותף פתח כנגד פתח חבירו ולא חלון כנגד חלון ופתח קטן לא יעשנו גדול אח' לא יעשנו שנים משום שאינו יכול להצניע ממנו כל כך ורשב"ם פיר' דבפתח כנגד פתח סגי דמרחיק פורתא שלא יהיה זה כנגד זה, ולפי' זה חלון כנגד חלון מיירי בשאינו גבוה ד' אמות וי"מ דצריך להרחיק בכולן שלא יראה בשל חבירו כלל בתרא.
<h2>דף סג:</h2>
מי שיש לו בי' ויש לו עליה בנויה על גבי עמודים ואינה נסמכת כלל על כותלי הבית ומכר העליה ונשאר לו הבית ונפלה העליה אינו חוזר לוקח לבנותה שאין חל דין שעבוד על האויר כמו שכתבתי בכמה דוכתי ולא מכר לו אלא העצים והאבנים ואם נפלה הלך לו השעבוד בגמרא בתרא.
